"חזרתי לחיות": כך נלחם יצחק פחימה בדלקת מפרקים פסוריאטית

"במשך שנה שלמה הייתי כמו משותק בבית", נזכר יצחק פחימה, בן 60 ממושב תדהר שבדרום, שמתמודד עם דלקת מפרקים פסוריאטית (PsA). פחימה, שעסק עד אז בעבודות שיפוצים, מצא את עצמו לפתע מתמודד עם כאבים שהוא לא הכיר לפני כן. "המחלה הגיעה אלי משום מקום", הוא מספר. "הכאב התחיל בכפות הידיים וברגליים ואז התחיל להתפשט לאיברים נוספים. גם הרופא לא ידע להגיד מאיפה זה צץ. הרגשתי כאבים בכל הגוף. אתה לא ישן, לא אוכל. הייתי מתעורר באמצע הלילה עם ידיים רדומות ולא יכולתי לקום מהמיטה. שוכב משותק מכאבים. המרפקים, הברכיים, הגב - הכול כאב. זה היה קטסטרופה".

דלקת מפרקים פסוריאטית (PsA) היא מחלה אוטואימונית כרונית שבה מערכת החיסון תוקפת את המפרקים ולעתים גם את הגידים והרצועות. המחלה מלווה בכאבים עזים, נוקשות של המפרקים, נפיחות במפרקים ותשישות. עד כ-30 אחוזים מהחולים בפסוריאזיס עלולים לפתח גם דלקת מפרקים פסוריאטית. לצד הנגעים על פני העור, הם עלולים להתמודד גם עם כאבים במפרקים – בעיקר באזור הגב התחתון, כפות הרגליים והקרסוליים – וכן עם בעיות בציפורניים. כאשר מופיעים תסמינים כאלה - בייחוד על רקע פסוריאזיס - חשוב לגשת להיבדק אצל ראומטולוג, שכן אבחון מהיר וטיפול מוקדם יכולים למנוע נזק בלתי הפיך למפרקים.

פחימה אובחן לפני כשנתיים ובמהלך השנה הראשונה התנסה בלא מעט טיפולים, אבל חלף זמן עד שמצא את הטיפול הנכון עבורו: "בהתחלה שום דבר לא עזר ובינתיים לא תפקדתי ושכבתי בבית. ניסיתי זריקות שלא עזרו לי. אחר כך עברתי למשככי כאבים שאמנם שיפרו את ההרגשה שלי, אבל זה היה בעייתי כי עלולים לפתח בהם תלות. הכדור עזר לי למשך כמה שעות, אבל אחר כך הייתי צריך לקחת עוד כדור ועוד כדור. במשך שנה ניסיתי כל מיני כדורים וזריקות וזה היה מתסכל מאוד. הדבר שהכי התגעגעתי אליו היה לקום בבוקר כמו בנאדם".

"הכאב פשוט נעלם"
פחימה, איש משפחה שגידל חמש בנות וחמישה נכדים, מספר כי ההתמודדות עם המחלה גרמה לו להסתגר, גם מפני קרוביו. "את חמש הבנות שלי אני גידלתי, הייתי כמו טיפת חלב. כשהן נולדו אני זה שנשארתי בבית כדי להיות איתן ואהבתי את זה", הוא נזכר. "בגלל המחלה והכאבים, לא יכולתי להיות עם הנכדים כמו שרציתי כך שיחד איתי – גם המשפחה סבלה. לא הייתה לי סבלנות כי אתה מרגיש שאף אחד לא מבין אותך. כשאתה לא מרגיש טוב, אין לך סבלנות לכלום".

למרות הקשיים, פחימה סירב להתייאש ובסופו של דבר נקודת המפנה אכן הגיעה. את השינוי לטובה בהרגשה שלו, הוא זוקף לזכות הרופא שלו, שהתאים עבורו את הטיפול הנכון. “אחרי תקופה ארוכה של סבל הגעתי לראומטולוג שהציל אותי”, מספר פחימה, "הוא רשם לי טיפול ואחרי חודש של שימוש יומיומי, החיים שלי השתנו".

"חזרתי לעבוד ולחיות והכאב פשוט נעלם. מאז חזרתי לתפקד כרגיל - אני עובד, זז, מתפקד, עושה הכל. זה שינה לי את החיים לגמרי. לפני כן התכנסתי בתוך עצמי ובזכות הטיפול חזרתי לשמחת החיים שלי. פתאום לקום בבוקר ולהתארגן זה כיף. להתחיל את היום ולצאת לעבודה זה כיף".

המסר של פחימה למטופלים כמוהו פשוט: לא להרים ידיים ולהמשיך לחקור ולחפש חלופות. "אני מאמין שצריך לנסות ולבדוק כל דבר. הייתי פתוח להכול ולשמחתי מצאתי טיפול שעזר לי והחזיר לי את שמחת החיים. הכול בזכות הראומטולוג שלי. כל הכבוד לו. הוא ראה אותי והקשיב לי ואני לא יודע איך להודות לו".

מאז שהכאבים חלפו, פחימה חזר לתפקד גם כסבא במשרה מלאה. "חזרתי לזה יותר מדי", הוא צוחק,"יש לי עכשיו נכדה בת ארבעה חודשים ואני עושה איתה הכול".