מילון מונחים למחלת פרקינסון

מחלת פרקינסון היא מחלה ניוונית של מערכת העצבים המתאפיינת בהפרעות תנועה ותסמינים אחרים. כדי לסייע בהבנת המושגים הקשורים למחלה, יצרנו עבורכם מילון מונחים מקיף.

רעד
תנועה לא רצונית, קצבית (ריתמית), המופיעה בעיקר בקצות הגפיים (לרוב בכפות הידיים). הרעד במחלת פרקינסון מתאפיין בכך שהוא מופיע בעיקר כשהגפה במנוחה, פוחת בעת תנועה וניכר יותר בצד אחד של הגוף. מתח ועייפות נוטים להחמיר את הרעד.

ריגידיות (נוקשות שרירים)
נוקשות שרירים הנובעת מהתכווצות מתמדת של השרירים וקושי בהרפייתם. מתח השרירים המוגבר מכביד על התנועה, מאט את קצבה ועלול להוות מקור לכאבים.

ברדיקינזיה (איטיות בתנועה)
מצב בו הנעת שרירי הגוף מתבצעת בקצב איטי מהרגיל.

הפרעה בהחזרי שיווי המשקל והיציבה
הפרעה ביכולת לשמר יציבות בעת שינוי במרכז הכובד של הגוף (כגון בעת התקלות באדם או בחפץ או בשינוי תנוחה חד). הפרעה זו מגבירה את הנטייה לנפילות.

• הליכה פרקינסונית
  דפוס הליכה אופייני למחלה שמאפייניו: הליכה על בסיס צר מהרגיל, צעדים קצרים מהרגיל, מיעוט בטלטול הידיים (לרוב באופן א-סימטרי כשיד אחת נוטה להיטלטל פחות מרעותה), גוף שחוח עם כפיפות קדימה. תנוחת הגוף המוטה קדימה עלולה לגרום לתופעה הקרויה 'פסטינציה', שביטויה האצה לא רצונית של מהירות ההליכה.
• קיפאון בהליכה (Freezing of gait – FOG)
  מצב בו החולה מתקשה להתחיל הליכה או להתמיד בה, בשל חוסר יכולת לצעוד וקושי לשלוט בהנעת הרגליים. הפרעה זו אופיינית לשלב המתקדם של המחלה.
• תנודות במצב התנועתי
  ON - המצב הגופני והנפשי בעת שהטיפול התרופתי משפיע לטובה על ביטוי המחלה, כגון הפחתה בנוקשות וברעד, שיפור בזריזות ובתפקוד התנועתי וכן תחושת רווחה נפשית.
  OFF - מצב בו לא ניכרת השפעתו של הטיפול התרופתי ותסמיני המחלה מתבטאים ביתר שאת - נוקשות שרירים, איטיות בתנועה, רעד במנוחה והפרעה ביציבות. במצב זה גם מתעצמת תחושת המועקה הנלווית למוגבלות התפקודית.
  ON/OFF - היממה נחלקת ל'שעות טובות' – ON בהן ניכרת השפעת התרופות וביטויין - תנועה משוחררת יותר, זריזות רבה יותר ומצב רוח משופר, ו'שעות רעות' – OFF בהן התנועתיות מוגבלת, האיטיות גוברת ומצב הרוח לרוב מתוח ופחות נינוח. 

• תנודות בתפקוד התנועתי (פלקטואציות מוטוריות)
  תנודות ביכולת להניע את הגוף, בין מצב בו יכולת התנועה טובה (ON) למצב בו יכולת התנועה מופחתת באופן ניכר (OFF). תנודות אלו נגזרות גם מהשפעת התרופות ובעיקר תרופות המכילות לבודופה. מועד הופעתן תלוי בעיקר בגיל החולה ובמינון תרופת הלבודופה.
• Wearing Off
  תופעה הכרוכה בשימוש מתמשך בתכשיר תרופתי המכיל לבודופה וביטויה הינו התקצרות משך ההשפעה של כל מנת לבודופה (מצב המצריך לקצר את מרווחי הזמן שבין מנה למנה ולעלות בתדירות המתן). השפעת התרופה פגה כעבור זמן קצר יותר מבעבר ומלווה לרוב בתחושת צורך דוחק ליטול את מנת הלבודופה הבאה.

דיסקינזיה
תנועות מעוגלות 'דמויות ריקוד', לא רצוניות, בעיקר בקצות הגפיים (אך לא רק). דיסקינזיה הינה תולדה אפשרית של טיפול מתמשך בתכשירים המכילים לבודופה, נוטה להופיע בשיא השפעת התרופה. שכיחותה גבוהה יותר בקרב חולים מבוגרים יותר.

דיסטוניה
התכווצות לא רצונית מתמשכת של השרירים, בכללם השרירים פושטי הגפה והשרירים מקרבי הגפה. מכיוון שהשרירים מתכווצים בו זמנית, נגרמת תנוחה חריגה של הגפה או הגו, או תנועה לא רצונית שלהם.

• הפרעות בביטוי הרגשי
• נטייה למצב רוח ירוד ולחרדה
• הפרעות בתפקודי החשיבה
• חשיבה איטית, קושי במיקוד הקשב
• הפרעות במחזור העירות והשינה
• קושי בהירדמות, שינה לא רציפה עם נטייה ליקיצות מרובות, הפרעה ברפיון השרירים בשלב שנת החלום, ישנוניות יתר במהלך שעות העירות
• הפרעה בתפקוד מערכת העצבים האוטונומית
• נטייה לעצירות, נטייה ללחץ דם נמוך (אורטוסטטיזם), ירידה בתפקוד המיני
• כאבים בעלי מאפיינים שונים בעלי השפעה שלילית על איכות חיי החולים. הכאבים יכולים לנבוע ממספר גורמים, בהם: נוקשות השרירים, מפת העומסים המשתנה על מערכת השלד, דלדול מסת השריר והעצם ושינוי סף חישת הכאב במוח.

שלב בו המחלה מצויה בהחמרה ותסמיניה מתעצמים. בשלב המתקדם של המחלה עלולות להופיע תנודות מוטוריות, תנועות לא רצוניות מסוג דיסקינזיה, תנוחה או תנועות לא רצוניות מסוג דיסטוניה, קיפאון הליכה, ירידה בזיכרון ובריכוז, הזיות ראיה, מחשבות שווא.
בשלב זה, הטיפול התרופתי בטבליות בבליעה דרך הפה מתקשה, במרבית המקרים, להשיג הטבה מספקת ולכן נשקלות אפשרויות טיפוליות נוספות כמו:

• מתן של אגוניסט לדופמין בהזלפה תת עורית
• טיפול במשאבה המזליפה ג'ל המכיל נגזרת של דופמין ומעכב אנזים למעי הדק
• טיפול המכיל נגזרת של דופמין ומעכב אנזים בהזלפה ישירה לרקמת התת עור
• קיצוב חשמלי של אזורים בעומק המוח (DBS - Deep Brain Stimulation)

נגזרות של דופמין ביחד עם מעכב אנזים
החומר ממנו נוצר הדופמין. החומר נספג מהמעי לדם ומהדם עובר למוח שם הוא מומר לדופמין. תכשירים אלה ניתנים יחד עם תכשיר המונע את פירוקם במעי ובדם, טרם הגעתם אל המוח.

תרופות ממשפחת 'האגוניסטים לדופמין '(Dopamine Agonists)
תרופות הנקשרות ישירות לקולטן לדופמין על-פני קרום תאי העצב במוח ובכך מפעילות אותו בצורה דומה לדופמין. ניתנות כטבליות לבליעה, בעירוי תת עורי וכמדבקה על פני העור.

תרופות המעכבות את האנזים מונואמין אוקסידז בי  (MAO B)
תכשירים המעכבים פעולתו של חלבון מוחי (אנזים) המעורב בפירוק הדופמין במוח. עיכוב פירוקו של הדופמין מעלה את כמותו במוח ומביא לשיפור מתון לרוב בתסמיני המחלה.

תרופות אנטיכולינרגיות
תרופות החוסמות את הקולטן למוליך העצבי אצטילכולין במוח ובכך יוצרות איזון מול הגירוי הדופמינרגי שנפגע עקב המחלה. ניתן כטבליות בבליעה.

הזלפה רציפה של נגזרת של דופמין ומעכב אנזים באמצעות משאבה תת עורית:
הזלפה רציפה וישירה לרקמת התת עור באמצעות קנולה דקיקה המחוברת למשאבה נישאת.
החומר המוזלף, נספג דרך נימי הדם ודרך דפנותיהם אל זרם הדם ובאמצעותו מגיע למוח.
מתן באופן זה מאפשר הגעה לריכוז יציב, המחקה את דפוס הפעילות התקין של דופמין במוח ללא צורך בהליך כירורגי.

הזלפה רציפה של נגזרת של דופמין ביחד עם מעכב אנזים ישירות למעי באמצעות משאבה:
הזלפה ישירה לחלקו המקורב של המעי הדק, שהינו אתר הספיגה המיטבי לנגזרת לדופמין. בחולים שמצב מחלתם מתקדם, מתהווה לעיתים קרובות הפרעה בספיגת תרופות הניטלות כטבליות בבליעה. מתן בדרך זו מאפשר לספק למוח את נגזרת הדופמין בריכוז יציב.

הזרקה או הזלפה רציפה של אגוניסט לדופמין:
תרופות הנקשרות ישירות לקולטן לדופמין ניתנות כטבליות לבליעה, כמדבקה על פני העור ובהזלפה תת עורית רציפה באמצעות 'מחט פרפר', החודרת לתת העור ודרכה מתקיימת הזלפה רציפה בסיוע המשאבה.

קיצוב חשמלי של אזורים בעומק המוח:
טיפול ניתוחי שבמהלכו מוחדרת אלקטרודה לאזור בעומק המוח (לרוב, הגרעין התת תלמי) המחוברת לקוצב המושתל בחזה שמאפשר כיול והתאמה של מדדי הקיצוב לאיזון מיטבי.

הרפואה המשלימה כשמה, אוצרת בחובה היבטים טיפוליים המשלימים את המענה הטיפול של הרפואה הקונבנציונלית. טיפולי רפואה משלימה הינם בעלי השפעה מטיבה מוכחת על מצבם של חולי פרקינסון, הטיפולים הבולטים: אמניות לחימה כגון טאי צ'י, צ'י קונג, יוגה ומדיטציה (ושיטות התרגעות נוספות), ריקוד, ריפוי במוסיקה, ריפוי באמנות, אוסטאופתיה, דיקור סיני, רפלקסולוגיה, ביופידבק וכמובן פעילות גופנית סדירה כמו שחיה, רכיבה על אופניים ועוד.

נכתב ע"י ד"ר זאב ניצן, מנהל השירות להפרעות תנועה, המרכז הרפואי האוניברסיטאי ברזילי.
למידע נוסף יש לפנות לרופא/ה המטפל/ת.
המידע מוגש כשירות לציבור מטעם חברת AbbVie.