Skip to main content

להילחם בפרקינסון - בלי ניתוח

החזרה לחיים של נאהדה עיסאוי

נאהדה עיסאוי נאלצה לפרוש מעבודתה בשל מחלת פרקינסון. כשהנכדים לא הצליחו להבין את הדיבור שלה, היא נהגה להסתגר בחדרה ולשתוק. לבסוף היא מצאה טיפול מתאים וכיום היא מנהלת חיים פעילים וספורטיביים, מטיילת בחו"ל ואפילו זוכה בתחרויות בינלאומיות

נאהדה עיסאוי (63) מהיישוב הצפוני יפיע, זוכרת היטב את היום שבו חייה השתנו. היא קיבלה אז שתי בשורות איוב, שנחתו עליה בזו אחר זו: תחילה, התבשרה שאביה נפטר ובהמשך למדה שהיא חולה במחלת פרקינסון.

"פתאום הרגשתי רעד ביד וברגל שמאל ולא הבנתי מה קורה", נזכרת נאהדה, שההתמודדות עם המחלה נפלה עליה כרעם ביום בהיר. "אין לנו פרקינסון במשפחה ולא ידעתי מאיפה זה בא לי". בגיל 46, היא מצאה עצמה נאלצת לחשב מסלול מחדש.

בשנים שלאחר מכן, נאהדה הוסיפה להתייצב לעבודתה כמורה גננת, עד שהבינה שאינה יכולה להמשיך עוד ונאלצה לפרוש. "הילדים צריכים הרבה תשומת לב והיה לי קשה פיזית", היא מספרת. "התחלתי גם לשכוח דברים. פחדתי שאני אשכח ילד בשירותים או בכיתה".

נאהדה, אמא גאה לארבעה וסבתא לשבעה, חוותה קושי ותסכול גם בבית. "אצל חלק מהחולים יש פגיעה בדיבור וגם אצלי הדיבור נפגע", היא משתפת. "כשהילדים או הנכדים הגיעו לביקור ולא הצלחתי לדבר איתם - העדפתי לשתוק. במקום לשחק וליהנות איתם, הייתי הולכת ומסתגרת עם עצמי בחדר".

לשלוט בתסמינים, ללא הליך פולשני

נאהדה טופלה בתחילה בטיפול תרופתי ששיפר את מצבה, אלא שלאחר זמן מה היא החלה לסבול מתופעות לוואי. "בהתחלה זה היה כמו ירח דבש, אבל לאט לאט זה השפיע עליי לא טוב. התחילו בעיות בבטן, איבדתי תיאבון ורזיתי 13 קילוגרמים״.

הרופאים הציעו לנאהדה לעבור ניתוח, אבל לאחר ששוחחה עם מטופלים אחרים, היא החליטה להמשיך לחקור ולחפש טיפולים נוספים, בתקווה להימנע מהליך פולשני. כך למדה על טיפול חדש שעשוי להתאים לה. לאחרונה, היא קיבלה סוף סוף את האישור המיוחל מבית החולים רמב"ם בחיפה ובאותו היום כבר התייצבה שם על מנת להתחיל את הטיפול. "מאז המצב שלי השתפר. לפני כן היה קשה להבין את הדיבור שלי וכשהתחלתי את הטיפול חזרתי לדבר ולאכול. כבר הוספתי חמישה קילוגרמים למשקל".

ההשפעה על חייה הייתה משמעותית, קובעת נאהדה. "להתחיל את היום היה עבורי טראומה בכל פעם מחדש. הייתי קמה בבוקר כשהפה שלי נוטה לצד, עם לחץ דם גבוה. עכשיו אני פעילה בבקרים ומרגישה בסדר. בעבר, הייתי מרותקת למיטה בכל שעות אחר הצהריים ולא יכולתי לקום. היו לי זמני off שבהם הייתי נתקעת, פשוט נעמדת על הרצפה ולא יכולה לזוז. עכשיו זה קורה לי הרבה פחות וגם כשזה קורה - זה לא נמשך כמה שעות, אלא אולי עשר דקות. למדתי להכיר את הגוף שלי, איך שאני מתחילה להרגיש שזה מתחיל, אני נוטלת תרופה וחוזרת לעצמי. ועכשיו, ברוך השם, כל יום אני הולכת, יוצאת, עושה תרגילי כושר ופיזיותרפיה. החיים שלי השתנו״.

נאהדה, חובבת ספורט מושבעת, מקפידה על שגרת אימונים קבועה. לפני כשנתיים היא זכתה באליפות ישראל בפינג פונג מטעם האגודה הישראלית לפרקינסון, ואפילו טסה עם משלחת שייצגה את ישראל בטורניר טניס שולחן בקרואטיה וחזרה עם מדליית ארד. לפני כשנתיים, לאחר שירדה במשקל, היא נאלצה להפסיק לשחק, אבל כעת, עם השיפור במצבה, היא מתכננת לחזור להתאמן במלוא המרץ ולהתחרות בספורט שהיא כל כך אוהבת. "חזרתי לשחק טניס שולחן ובשנה הבאה אטוס שוב להתחרות", מספרת נאהדה בגאווה. "גם טיילתי בפראג עם בעלי והילדים ולא נשארתי בחדר במלון, אלא טיילתי עם כולם. נסענו ואכלנו ובקרוב יהיה לנו טיול גם ביוון".

המסר שלה למטופלים אחרים ברור: "אסור לוותר. צריך להתאמן ולצד זה לחקור, לחפש, לדבר עם רופאים ומטופלים ולנסות עוד טיפולים - עד שמוצאים את מה שמתאים. זה יכול לשנות את החיים ב-180 מעלות".

שירות לציבור. מוגש על ידי חברת AbbVie
IL-ABBV-240059 | NOV 2024