כל מצב רפואי כרוני עלול להחמיר כתוצאה מסטרס, ופסוריאזיס אינה יוצאת דופן. סטרס (דחק בעברית) עלול להחמיר את תסמיני המחלה, והוכח מחקרית שיש לו השפעה פיזיולוגית על מערכת החיסון ועל תהליכים דלקתיים בגוף. מטופלים שחווים רמות גבוהות יותר של סטרס לרוב מתמודדים עם תדירות רבה יותר של התלקחות, ונמצא שסטרס יכול אפילו לעכב השפעה מיטיבה של טיפול.

בכוחו של סטרס להביא גם להתנהגות שעלולה להשפיע לרעה על המחלה, כגון הזנחה של הטיפול הרפואי והמעקב, פגיעה באיכות השינה, או עישון. בד בבד, סטרס הינו לעיתים קרובות גם תוצאה של המחלה: תסמיני הפסוריאזיס יכולים לייצר סטרס, שבתורו עלול להחמיר את המחלה. כך יכול בקלות להיווצר מעגל שלילי.

אז מה עושים? פנינו לאילן אוסרן, פסיכולוג רפואי, כדי להציע פתרונות. ״בשנים האחרונות אנחנו מבינים שזה לא מספיק לטפל רק בפסוריאזיס, צריך לטפל גם בפן הנפשי״, מסביר אוסרן. ״בשל הפריחה על העור, יש מטופלים שמתביישים לחשוף את גופם ונמנעים מאינטראקציות חברתיות או מיחסים אינטימיים. ניתן לראות את ההשפעה על איכות החיים - על הזוגיות, המשפחה, העבודה וחיי החברה. הדימוי העצמי יכול להיפגע ועלולים לפתח דכאון, חרדה, תסכול, וכמובן עלייה ברמות הסטרס״.

לדברי אוסרן, יש לא מעט דרכים להתמודד עם סטרס ועם המחשבות והרגשות שנלווים לפסוריאזיס.

הנה כמה מהבולטות שבהן:

מיינדפולנס

מיינדפולנס (קשיבות בעברית), היא גישה שמקורה במסורת הבודהיסטית ויש לה יעילות מוכחת מול דכאון וחרדה. הגדרה נפוצה לה שהמודעות שעולה על ידי הפניית תשומת לב לא שיפוטית למה שקורה מרגע לרגע. אפשר להיות קשובים למה שקורה בפנים ולאיך שהגוף מרגיש, או לבחון אילו מחשבות עוברות, או מה אני מרגיש, או להיות קשוב לסביבה שאני נמצא בה. בהקשר של פסוריאזיס, ניתן להיעזר במיינדפולנס להתמודד עם גרד מציק, או לזהות מחשבות שליליות כמה שהן באמת - מחשבות בלבד, ולא עובדות או המציאות.

דרך טובה להתחיל לתרגל היא על ידי התמקדות בנשימה: ניתן להקשיב לה ולהרגיש אותה בגוף, מבלי לנסות לשנות או לווסת אותה. כשהקשב ינדוד - וזה יקרה - מחזירים אותו לבטן, או לנחיריים, או לכל מקום אחר שהנשימה מורגשת בו. כדאי להתחיל עם מדריך - יש ארגונים שמלמדים, יש עמותות, סדנאות בקופות חולים, פסיכולוגים רפואיים ועוד מומחים.

טיפול התנהגותי-קוגניטיבי - CBT

בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי נבדוק את דפוסי החשיבה וההתנהגות וננסה לזהות את אלו אשר גורמים למצוקה או לפגיעה בתפקוד. ניתן למשל לזהות עיוותי חשיבה שיכולים להלחיץ אותנו. אפשר לזהות למשל מחשבה אצל המטופל – ׳אף אחת לא תרצה להיות איתי בגלל הנגעים, החיים שלי יהיו גרועים לנצח׳. צורת חשיבה זו בוודאי יכולה לגרום למתח רב ואף להוביל להימנעות מסיטואציות חברתיות. בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי ננסה לבחון ולשנות את הפרשנות הקיצונית והשלילית ולעודד חשיפה הדרגתית מחודשת לאותן סיטואציות שמהן המטופל נוהג להימנע.

היפנוזה

בשונה מהדימוי השגוי שנוצר לה במופעי קסמים, טיפול בהיפנוזה הוא למעשה טיפול באמצעות סוגסטיות. כלומר, המטפל נותן הצעות, כשהמטופל נמצא במצב מאוד רגוע ונינוח ופתוח לקבל את ההצעות האלה. להצעות עשויה להיות השפעה מוחשית על המצב הנפשי והגופני. למשל, אם אדמיין שאני חותך לימון ומקרב אותו לפה – הבלוטות בפה שלי יפרישו יותר רוק, אף שאין שום לימון בסביבה. זה כלי חשוב עבור חולי פסוריאזיס בהקשר של הפחתת סטרס. רק חשוב להקפיד לעשות זאת עם איש מקצוע מורשה. בארץ רשאים לעסוק בהיפנוזה רק רופאים, רופאי שיניים או פסיכולוגים שעברו לצורך כך הסמכה של משרד הבריאות.

תמיכה חברתית

אנשים שמתמודדים עם מצבים כרוניים כמו פסוריאזיס עלולים לצמצם מאוד את החיים. לרבים יש תחושה של ׳אין עוד מישהו שיכול להבין. זה רק אני שמתמודד׳. זה כשלעצמו יכול להגביר סטרס ודיכאון. אז חשוב להרחיב את המעגל החברתי, לוודא שיש אנשים לדבר איתם – משפחה, חברים או אנשי טיפול. יש כאלה שקבוצות תמיכה של אנשים במצב דומה מאוד עוזרות להם. פתאום הם מגלים: ׳וואו, זה לא רק אני׳.

״חשוב לבחור במה שמתאים לכם. יש ארגז כלים שלם ואין דרך אחת נכונה להתמודד עם סטרס. יש כלים שדורשים מידה של אימון והתמדה כדי להפיק מהם ערך ואתם יכולים לקחת אליכם את הכוח והשליטה ולהחליט במה להשקיע. מעבר לכך, המלצות נוספות הן לעסוק בפעילות גופנית, לא לעשן, לוודא שהתזונה בריאה ושמקבלים מספיק שעות שינה. המטרה היא לחיות את החיים שאתם רוצים לחיות״, מסכם אוסרן, ״עם המחלה ברקע - אבל לא במרכז הבמה״.