אנדומטריוזיס התגלתה וקיבלה שם משלה רק בשנות ה-20 של המאה ה- 20. דוקטור ג'וזף מיגז, אחד הרופאים הראשונים שהתעניינו באנדומטריוזיס, כתב ב-1938 מאמר בנושא, ובו הביע את דעתו על נשים הסובלות מהמחלה: 'האם יש משהו יותר מעורר רחמים מנערה שמתחתנת, דוחה את הבאת הילדים מסיבות כלכליות, ולאחר מכן מגיעה לרופא עם בעיית עקרות חסרת פתרון?' במאמר שכתב, דוקטור מיגז מעודד נשים להתחתן בגיל צעיר יותר, ולהביא ילדים מוקדם יותר. דברים אלה מבטאים את החשיבה המוטעית על אנדומטריוזיס שהייתה נהוגה בזמנו, ולפיה המחלה נובעת בגלל עיכוב בהבאת ילדים.
המיתוס הזה קיים עד היום, וקשור באופן הדוק לעקרות.
במשך שנים רבות התעלמו נשים ורופאים מכאבי מחזור, שאסור היה לדבר או להתלונן עליהם,
בעוד שעקרות דווקא זכתה לטיפול. באגודת האנדומטריוזיס הבינ"ל שמו לב למגמה זו כבר ב-1980, ובעקבותיה ייסדו רשם על המחלה. נתונים מהרשם שנלקחו ב 1998 מקבוצה של 4,000 מטופלות בעלות מאפיינים דמוגרפיים דומים שסבלו מאנדומטריוזיס, הראו ששני שליש מהנשים חוו תסמינים של כאבי אגן לפני גיל 20, כלומר גיל צעיר מכדי שייחשבו כ"נשות קריירה". במשך הזמן, בעזרת מחקרים נוספים, התבססה הקביעה שהכאב הוא התסמין העיקרי של אנדומטריוזיס, והחוקרים התחילו לחפש את התפרצות המחלה אצל מטופלות בגילאים צעירים יותר".
- מארי לו-באלווג, נשיאת אגודת האנדומטריוזיס העולמית.
